יונתן היילו ושי דרומי – האם הם שווים בפני החוק?

מאת: נוגה דקל

דרומי4

תרגיל קטן, אם עדיין לא עשיתם אותו: חשבו לרגע על ההשוואה בין עשרים השנים בכלא שקיבל יונתן היילו, שהרג את האיש שאנס, סחט והתעלל בו במשך שנים, לבין הזיכוי המוחלט של שי דרומי, החקלאי שירה למוות במי שניסה לגנוב את עדרי הבקר שלו. במקום לחשוב מה דומה בשני המקרים (יש הרבה), ולהראות שהיילו צריך להיות מזוכה על בסיס התקדים שקבע בית המשפט כשזיכה את דרומי (והוא צריך), בואו ננסה לחשוב דווקא מה שונה. שכן שני הסיפורים אינם זהים כלל. דרומי ירה ופגע בשני פורצים מתוך ארבעה, שהגיעו לחווה שלו באישון לילה כדי לגנוב את מקור פרנסתו. היילו, שהיה קורבן של האנס במשך שנים, הרג אותו בעזרת אבן גדולה, לפני שעמד לאנוס אותו פעם נוספת. דרומי השתמש בנשק. היילו השתמש בכלי הנשק הפרימיטיבי והפשוט- אבן גדולה. לשי דרומי יש לובי חזק של חוואים מאחוריו, שקפץ מיד לתמוך בזכותו להגן על הקניין שלו. יונתן היילו ישב בכלא זמן רב בלי שהמשטרה האמינה לו שלא ביצע את מעשה ההרג ללא כל סיבה. לכל אלו אפשר להוסיף שוני די מהותי בין השניים: שי דרומי הוא אדם מבוגר, לבן, שגר בחוות בודדים. יונתן היילו הוא צעיר אתיופי משכונת עוני בנתניה. ואחרונה, האבן הכבדה ביותר: יונתן היילו נאנס. שי דרומי כמעט ונשדד.

כל ההבדלים האלו, ולא הבדלים אחרים, הם ככל הנראה אלו שהביאו לזיכויו של דרומי ולהרשעתו של היילו. ייתכן שלאוזניהם העדינות של השופטים היה קשה לשמוע כיצד היילו הרג באמצעות אבן גדולה את האנס שלו. ואכן- התיאור לא קל. מה שמעניין הוא שההרג שביצע היילו נתפס כ"אכזרי", עת הכדורים שירה שי דרומי, לא מרובה מים ולא מרובה גומי, הוכרו מהר מאוד "כהגנה עצמית". האשליה שהרג בעזרה אמצעי מכני הוא "מוסרי" ו"נקי" יותר איננה חדשה. אבל היא אשליה שכל מי ששוגים בה, מוטב שימהרו לחשוב האם מלחמה במקלות ואבנים היא אכן יותר אכזרית מזו שמשתמשת ב"כלי נשק מפותחים" למיניהם. נדמה לי שהאבן של היילו היא סימובלית לכל ההבדלים האחרים: אותו צעיר מהשכונה בנתניה, אין לו נשק להגן על עצמו. אין לו חברים מקושרים ש"יסדרו לו" איזה אקדח קטן לפעם הבאה שמישהו ינסה לאנוס אותו. אותו יונתן גם אין לו לובי חזק מאחוריו- ואיזה לובי בדיוק יהיה לו? של קורבנות אונס? וזו האבן הכבדה ביותר שדיברתי עליה.

בסיפורים על אונס אני לרוב נשברת. הפשע הזה, שקורבנות מתארים פעמים רבות כ"רצח של הנפש", הוא אכזרי ואיום ונורא בצורה מיוחדת: זה לא רצון לגנוב ממך כסף. זה לא רצון להרוג אותך בתור נקמה. זה לקחת את הדבר האינטימי ביותר שיש לך, בכוח ובגסות, ולהפקיע אותך ממך. אחר כך צריך לקום, להתקלח ולהמשיך הלאה. אפילו אין איזו צלקת גדולה להתפאר בה, לסחוט קצת אמפתיה. אותה חרדה מהולה בסלידה ותחושת גועל, היא מוצדקת, ויש לה מקום: אנס ראוי שיגעלו ויסלדו ממנו. נאנס? ראוי להכלה והכרה, שאולי יוכלו להחזיר לו ולו במעט את מה שנלקח ממנו. אלא שנדמה לי שייתכן שהגועל שהמעשה המתועב הזה מעורר, פעמים רבות הוא כל כך קשה להכלה, שהוא מוצא את דרכו דווקא אל הקורבן. ונדמה לי שקורבן שהוא גם גבר, עשוי להיות מושא קל יותר לתחושות מהסוג הזה.

הכוונה היא שעמוק בתת מודע שלנו, מי שניסו לשדוד ממנו את כספו הוא "נקי" יותר ממי שביצעו בגופו פשע אלים ומלוכלך. קל יותר להתגייס לטובת מי שהיה קורבן לניסיון שוד. קל יותר להצדיק הרג נקי, כזה שמתבצע בעזרת אקדח. אבל כשבוחנים את הדומה והשונה בסיפור הזה לעומק, נראה שהדומה הוא בסיס לזיכוי, והשונה הוא בסיס לבחון את התפיסות החברתיות המעוותות הקיימות, בנוגע לאכזריות, לקורבנות אונס, ולצעירים שחורים מנתניה. אני מקווה שביום שני יימצאו בירושלים שופטים שידעו לראות מבעד לזגוגיות האטומות והעבות האלו, הישנות והכבדות, להרחיק מעבר להסתכלות ריקה אל התבוננות אמיתית. את הנפש של יונתן הם כבר לא יוכלו לאחות, אבל אולי אפשר לזכך אותה קצת, ולומר לו את מה שכל קורבן כזה צריך לשמוע: "אתה בסדר".

 

*לאחר שנתיים שבהם יוצג ע"י הסניגוריה הציבורית, יונתן מיוצג כיום ע"י עו"ד אלון אייזנברג,עו"ד פרטי המייצג אותו במסירות ללא תמורה כספית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s